נכתב בשיתוף עם קרן אשוש והדר פלד
הקדמה:
ד"ר מריה מונטסורי עבדה באופן ישיר ורציף עם ילדים והקפידה לערוך תצפיות אחר פעילותם, הנעתם, הנאתם והנטיות הטבעיות שלהם. בעשותה כן, השכילה לראות את ההשתנות החלה בילד עת צמיחתו. היא הבחינה בגורמים מאפיינים בתקופות הילדות השונות והגדירה אותם כשלבי התפתחות.
השלב ההתפתחותי הראשון, מגיל לידה עד גיל 6, כונה בפיה "שלב הינקות" שאחד ממאפיניו הוא "המוח הסופג", אינטליגנציה מיוחדת המאופיינת ביכולתו של המוח לספוג מסביבתו גירויים באופן ספונטני וללא כל מאמץ. כך לומד הילד לדבר, להפעיל את חושיו – להושיט ידיו, לזחול, ללכת וכדומה. כשמסתיים שלב התפתחות הזה, אין פירוש הדבר שילד אינו ממשיך ללמוד ולהתפתח, אך עתה הוא עושה זאת בדרך שונה, במוח המכונה "מוח סיבתי" תוך הפעלת הדמיון ומיומנויות שונות.
בשלבי ההתפתחות הצביעה מונטסורי על מה שזיהתה כ"תקופות רגישות" וכתבה: "תקופת הרגישות מתבטאת בגורם רוחני ערני המוביל לפעילות מוחית עצומה. קיים עניין חדש אשר מאיר את המוח, מתחיל משום מקום, עולה פתאום ממעמקי הלא נודע, ונע לעבר מטרה חדשה. קיימת רגישות חדשה המכוונת באופן בררני להבטים מסוימים בסביבה, מעין מכשיר רדיו שקולט ומגיב לתדרים מסוימים בלבד ונשאר אדיש לשאר התדרים". (שאלה: מאיפה נלקח ולציין) תקופות הרגישות הן אוניברסליות ואינן תלויות תרבות או גזע. בשלב ההתפתחותי הראשון, תקופות הרגישות פועלות לצד המוח הסופג ותומכות ברכישת השפה, התנועה ומאפיינים אנושיים נוספים. בגילאי לידה עד שש אנו מזהים תקופות רגישות ל:שפה, תנועה, סדר, חפצים קטנים, חושים ואינטראקציה חברתית.
"היד היא הכלי של האינטליגנציה" אמרה ד"ר מונטסורי על תקופת רגישות לגילוי וחקר חושי שמתחילה עוד לפני הלידה ונמשכת עד גיל 6. היא הצביעה על הצורך של הילד לחקור את העולם באמצעות חושיו, מתוך הבנה ששימוש אקטיבי בחושים, מוביל לפיתוח יכולות גבוהות יותר של הבחנה חזותית, תפיסת גודל, תפיסת צורה ותפיסת שמע. היא האמינה שבתהליכי למידה מסוג זה, לא רק שהילד מחדד וּמאמן את חושיו, הוא בעיקר לומד להטמיע דברים בצורה טובה יותר וּלפתח יכולות חקר גבוהות וחשיבה מופשטת.
בסביבות גיל שנתיים הרגישות לתנועה גורמת לילד לבצע פעולות חוזרות ונשנות של תפיסה ושחרור, פעולות המפתחות מיומנויות מוטוריות של פרק כף היד, קשר עין-יד ומוטוריקה עדינה וכתוצאה מכך מתחילה גם רגישות לחפצים קטנים – מיניאטוריים, מונטסורי נימקה זאת שבדומה לאהבתם של הילדים לגורים קטנים ורצונם לשמור עליהם ולטפל בהם.
פעמים רבות מידע מוחשי אינו מתאפשר ולכן נעשה שימוש בדגם מוקטן של חפץ מהעולם האמיתי – מיניאטורה. גודלן של המיניאטורות משתנה, אך כדי שיעשה בו שימוש מיטבי בסביבה המונטסורית,
על הילד להסתירו בתוך כף ידו.
תקופת רגישות לשפה מתחילה טרם הלידה, כאשר העובר מגיב לקולות שהוא שומע ברחם ונמשכת עד גיל 12, עת מתייצבות יכולות הבנת הנקרא והבנת כללי הכתיבה של השפה.
ההתייחסות לזיהוי צלילים בגיל הצעיר, פירוקם וחיבורם חשובה להתפתחותה של השפה הדבורה ומהווה תשתית הכרחית לקריאה וכתיבה.
שילוב של מיניאטורות כחלק מתוכנית שפה בגיל הרך עונה על מספר תקופות רגישות ומאפשרות הרחבת ידע עולם, שיפור הבחנה חזותית, חשבון וכישורי שפה החל בהעשרת אוצר המילים, מיון לקבוצות, התאמת צלילים ועוד.
ד"ר מונטסורי הגדירה את הנטיות הטבעיות כאחד המרכיבים המשותפים לכל בני האדם בכל התקופות ובכל המקומות. לאדם יש נטיה טבעית להתמצאות, לחקר, לדמיון, להפשטה, לתקשורת, לעבודה, לחזרתיות, לשיפור עצמי, לדיוק ועוד. העבודה עם המיניאטורות מתכתבת עם הנטיות הטבעיות ונותנת ביטוי ומענה להתפתחות האנושית הטבעיות של הילדים והילדות.